©2018 by ענן קניג. Proudly created with Wix.com

Anan_cover.jpg

שאיפת זמן

מְשׁוֹרֵר יוֹשֵׁב לְיַד אִישׁ שׁוֹרֵק עַל סַפְסָל

חִישׁ שׁוֹלֵף מַחְבַּרְתּוֹ

חוֹבֵשׁ מִשְׁקָפָיו

וְכוֹתֵב אוֹתוֹ

עָטוּר זָקָן שֶׁל תַּיִשׁ, בַּקְבּוּק קַרְלְסְבֶּרְג בְּיָדוֹ

יוֹשֵׁב וּלְעוֹרוֹ בְּגָדִים שֶׁל אֵיזֶה סְפּוֹרְט

שׁוֹרֵק לוֹ לְאִטּוֹ

שׁוֹרֵק עַל אִשְׁתּוֹ, אֲהוּבָה וּמְשַׁעֲמֶמֶת

שׁוֹרֵק עַל עֲבוֹדָה כָּזֹאת בְּסֵדֶר

עַל בַּת בְּלוֹנְדִּינִית חֲמוּדָה עִם קוּקִיּוֹת

שֶׁמְּעִירָה וּמְעִירָה אוֹתוֹ בַּלֵּילוֹת


מְשׁוֹרֵר נֶאֱנָח רוֹשֵׁם

אִישׁ שׁוֹרֵק חוֹלֵם

עֲצֵי הַפַּרְק נוֹזְלִים בְּעַנְפֵיהֶם לְתוֹךְ אֲגַם

בַּשְּׁאִיפוֹת שֶׁל דִּמְעוֹתָיו נוֹשֵׁם אֶת דִּמְעָתָם

זוֹרֵק בְּדִיחָה לִשְׁנַיִם בַּשְּׁבִיל

עִם זֵר פְּרָחִים

שִׁכּוֹר, הוּא קָם

נִגְמַר הַזְּמַן

משורר, כותב ענן קניג, יושב ליד איש שורק על ספסל. השריקה הופכת
לפסקול בסרט שהמשורר מביים בזמן אמת. התוצאה: שורות קצרות
ומנוקדות בהן האיש ההוא הופך לגיבור בעל כורחו בשיר שבו מוצג בצורה
יפה כרטיס הביקור הארספואטי של ענן.
ענן הוא משורר מתבונן. עיניו הן מצלמה. העדשות הן מגרש שמעולם לא
הוקף בגדרות. המרחב הוא שם המשחק. זה מתחיל בקרקע ונגמר באלוהים.
והמשורר? המשורר הוא הבמאי הגונב מהשפע הזה את הרגעים שיהפכו
לשיר פרטי בהחלט.

רוני סומק