בחקירה משטרתית החוקרים אינם מקשיבים רק למילים. הם עשויים לשים לב לטון הדיבור, לקצב התגובה, להיסוס ולשפת הגוף. עם זאת, חשוב לזכור שהתנהגות לחוצה אינה הוכחה לכך שאדם משקר.
לחץ משפיע על ההתנהגות
חקירה היא סיטואציה חריגה עבור רוב האנשים. גם אדם חף מפשע עלול להתרגש, להתבלבל בפרטים, להימנע מקשר עין או לשנות את קצב הדיבור. לכן אין להסיק מסקנה משפטית חד-משמעית מתנועה, הבעה או מחווה אחת.
הגרסה והראיות חשובות יותר
מה שבדרך כלל מקבל משמעות בתיק הוא התאמת הגרסה לראיות, רצף הדברים, מסמכים, צילומים, עדויות ונתונים אובייקטיביים. שפת גוף יכולה להשפיע על התרשמות החוקר, אך היא אינה תחליף לראיה.
מי שנחקר צריך להתרכז במסירת מידע מדויק ככל האפשר, לא לנחש עובדות שאינו זוכר ולא לנסות להתאים את התנהגותו למה שהוא חושב שהחוקר מצפה לראות.
לפני חקירה, ובמיוחד בחשד לעבירה משמעותית, נכון לקבל ייעוץ משפטי ולדעת מהן הזכויות והאפשרויות העומדות בפני הנחקר.